החלטה בתיק בש"א 5995/08

לפני בקשה לפטור מהפקדת עירבון בערעור שהגיש המבקש על פסק הדין של בית משפט השלום בהרצליה (תא"מ 9540606) מיום 23.12.073 (להלן: " פסק הדין"). בית המשפט קיבל את תביעת המשיב וקבע כי הוכח שהמבקש הוציא לשון הרע כלפי המבקש לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965, בנוקטו ביטויים שונים שנכתבו על ידו במספר מכתבים בהם הכתיר את המשיב, עו"ד בעיסוקו בלשון שלדעת בית משפט קמא יש בהם משום הוצאת לשון הרע בנסיבות העניין ושיש בהם כדי להשפיל את המשיב ולבזותו, לא כל שכן נשלחו למקום עבודתו של האחרון. כך נכתב בין היתר: "אהבל", "השתלחותו המפגרת", "בושה למקצוע", "מכתב איום מאפיונרי" ועוד. בית המשפט חייב את המבקש לשלם למשיב סך של 20,000 ש"ח וכן הוצאות בסך של 3,500 ש"ח בצירוף מעמ וכן חייבו לשלוח התנצלות למעסיקו של המשיב.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין ובמסגרת זו ביקש פטור מעירבון. בבקשה הנתמכת בתצהיר המבקש נטען כי המבקש נמצא במצב כלכלי קשה, הוא גרוש ואב לבן, סובל מנכות בשיעור של 100%, חי מגמלת נכות כאשר ממנה מפריש את סכום המזונות. מוסיף וטוען המבקש כי הוא מתגורר בדירת הוריו, ונתמך על ידי אביו וכי מחמת מצבו הכלכלי הקשה הוא קיבל סיוע משפטי מלשכת הסיוע ומטעם זה אף לא חויב באגרת הערעור.

המשיב, בתגובתו המפורטת חולק על טענת המבקש כמו גם סבור שלא היה מקום לפטור אותו מאגרה בערעור. מוסיף המשיב ומציין כי המבקש לא קיים את פסק הדין, לא התנצל ואף הוסיף להקניטו בין היתר בתלונות סרק ללשכת עורכי הדין ואף הגיש נגדו בקשה לביזיון בית המשפט שעה שלא קיים את פסק הדין ולא התנצל כקבוע בפסק הדין ובהעדר עיכוב ביצועו. המשיב אף מפנה לכך שהמבקש לא שילם את סכום ההוצאות שהושת עליו,כך שהמשיב נאלץ לנקוט בהליכי הוצאה לפועל נגדו, כאשר המבקש אף התחמק מהליכי הוצאה לפועל שעה שלא התייצב לחקירת יכולת שנקבעה לו. המשיב טוען כי המבקש אמנם מתגורר בדירה הרשומה על שם אביו, אך זו היתה רשומה קודם על שם המבקש ומטעמים עלומים הועברה על שם האב.

ההלכה

תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984, (להלן: " התקנות"), קובעת: 

"המערער חייב לערוב את הוצאות המשיב בדרך האמורה בסימן זה."

תקנה 432(א) לתקנות קובעת:  

"פטור מחובת ערבון

(א)  החליט הרשם לפי בקשת המערער לדחות את תשלומה של אגרת הערעור, כולה או מקצתה, ישקול אם אין זה מן הצדק לפטור את המערער מחובת ערבון לכל הוצאות הערעור או למקצתן, לאחר שניתנה למשיב הזדמנות להשמיע דברו בעניין זה, ולא יינתן הפטור אם הראה המשיב טעם מספיק לכך"

העירבון נועד להבטיח את תשלום ההוצאות שייפסקו לטובת המשיב באם הערעור יידחה. ההלכה הפסוקה מורה כי בית המשפט ישקול לעניין פטור מערבון בהתחשב במצבו הכלכלי של המבקש ובחינת סיכויי ההצלחה בערעור.

לעניין זה יפים דברי כב' השופטת פרוקצ'יה בבש"א 1528/06 יוסף ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי :

" השיקולים שיש לשקול לצורך מתן פטור מלא או חלקי מהפקדת ערבון הם שניים: מצבו הכלכלי של בעל-הדין, והאם ידו משגת לעמוד בתשלום הערבון; וסיכוייו של ההליך אותו יזם להתקבל; התנאים לפטור - מצב כלכלי קשה, וסיכויים טובים להצלחת ההליך הם מצטברים, ודי שאחד מהם אינו מתקיים כדי להצדיק סירוב לבקשת הפטור".

בגדר זה ציין בית המשפט העליון את החובה לשקול את זכות הגישה לערכאות על מנת שלא למנוע בשל חסרון כיס את יכולת בעל הדין להביא דברו לפני בית המשפט, בשים לב שהצד השני שלא יוטרד לשווא, הבטחת הוצאותיו ועוד. כן נקבע שעל בית המשפט הבוחן את הבקשה ליתן דעתו גם למידת מורכבות ההליך, שיעור ההוצאות הצפוי, מיהות הצדדים ועוד (סעיף 12 לפסק הדין).

עוד ראיתי להפנות לדברי כב' השופט רובינשטיין ברע"א 321/07 אלינה גושן נ' עו"ד יורם אבי גיא . בית המשפט אבחן בין הדרגות השונות בהם נדרש בעל דין להפקיד או לשלם כספים, במסגרת הליך משפטי, כאשר לעניננו הורה בית המשפט בסעיף ה.(6)(ג) להחלטה:

" בדרגה השלישית מצוי העירבון בגדרי ערעור, שהוא חובה; כאן כבר מחזיק המשיב בידו פסק דין לטובתו, אך מששבים ומטריחים אותו לבית המשפט - יש צורך להבטיח כי יוכל לגבות הוצאות אם ייפסקו לטובתו. כאן נשקלים - אמנם בזהירות רבה - גם סיכויי הערעור, ברמה גבוהה מאשר באגרות, אף כי לא כנושא יחיד ונועל דלת, תוך שנזכור כי המדובר בבסיס בחובה, וזו נקודת המוצא."

מן הכלל אל הפרט:

יישום ההלכה על נסיבות המקרה מביא לידי מסקנה חד משמעית כי המבקש אינו עומד בתנאים המזכים אותו בפטור מהפקדת עירבון.

העובדה שניתן למבקש פטור מתשלום אגרה, אינו מחייב גם פטור מהפקדת עירבון שכן השיקולים לכל אחת מהבקשות הם שונים, כמבואר בהלכה הפסוקה לעיל.

המבקש לא שיכנע שמצבו הכלכלי קשה עד כי אינו מאפשר הפקדת העירבון. בהקשר זה אצביע על כך שלא ראיתי בתגובת המבקש לתשובת המשיב, שלא נתמכה בתצהיר כפי שמצופה היה בנסיבות העניין, מענה ענייני לטענות המשיב בדבר אי תשלום ההוצאות שנפסקו בבית המשפט, הסבר לאי התייצבות המבקש לחקירת יכולת שנקבעה למבקש בהוצאה לפועל במסגרת התיק שנפתח נגדו, כמו גם הסבר ולו בדוחק לכך שדירתו הועברה לאביו ללא כל טעם עניני ועוד. העדר הסבר מצד המבקש לכל אלה, עומד כנגדו ושומט את הקרקע תחת טענתו בדבר מצב כלכלי קשה.